אלינור הגיעה אלינו לביקור לאחר כתשע שנים של פיתוח מקצועי כרוכבת בארצות הברית. לאחר שהגיעה להישגים תחרותיים מרשימים בליגת ה-Downhill האמריקאית גם בקטגוריות Expert ו-Pro, והחלה לנהל קבוצה של רוכבות DH מקצועיות (Femme Fatale Racing), הביקור של אלינור בישראל עורר לא מעט סקרנות, גיוס של קהילת הרוכבים ויצר, איך לא – המון רכיבות מעולות.
מי שעקב אחרי אלינור במהלך ביקורה יכול היה לתמוהה על ההספק המטורף שכלל בין היתר: הדרכות של סדנאות דאון היל, סדנה טכנית לנשים, שיעורים פרטיים, רכיבות כיף בבן שמן, מנרה, בכרמל, במשגב, בסינגל בארי, שני ביקורים בערבה אצל מלון סמר, השתתפות בתחרות Short&Cross וזכיה בקטגורית נשים (תחת השפעת אלכוהול – כנראה בגלל זה האירוע לא צוין בראיון….). אה כן, גם הייתה לה פה משפחה וחברים לפגוש, וכמובן קצת שופינג בשביל אופנה ישראלית. תפסנו את אלינור יום לפני החזרה לארה”ב לסיכום קצר של הביקור.
- לעדכונים וכתבות נוספות – הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו
מה תכננת לביקור שלך, האם הייתה מטרה לביקור, ומה הספקת?
בעיקר לראות את סצנת הרכיבה והמסלולים, להכיר רוכבים, ולהעביר כמה סדנאות שתוכננו מראש. הספקתי ממש הרבה ורכבתי במגוון מסלולים מכל הארץ.
איך התרשמת מהחשיפה לסצנה המקומית?
התרשמתי מאוד מהסצנה המקומית שהתפתחה מאז שעברתי לארה”ב, לפני 9 שנים. נדהמתי לגלות שיש כל כך הרבה מסלולים איכותיים וכזה מבחר. המסלולים בדרום היו איכותיים, אתגריים ושילבו נופים מדהימים וזה משהו שהוא ייחודי לישראל. בארה”ב רכבתי מעט מדבר באריזונה אבל בסך הכל לא צוברים שם הרבה נסיון ברכיבה מדברית. הרכיבה בחוף המזרחי היא בעיקר ביער – בוץ, שורשים, הרבה רטוב ולכן המדבר היה שונה מכל מה שאני רגילה אליו, מאתגר וכיפי.
איך היה להדריך ישראלים לעומת אמריקאים?
בהדרכות לא ידעתי למה לצפות מבחינת רמת הרכיבה. שמחתי לראות שהרמה די גבוהה, אבל יחד עם זה בארץ מתעסקים המון בזמן אוויר, קפיצות, דרופים ואלמנטים, ופחות בטכניקת בסיס- טכניקה של זרימה ושליטה בשביל. בארה”ב השבילים יותר טכניים ברובם ולכן יש יותר דגש על בסיס נכון, עמידת מוצא והתמודדות עם השביל, ופחות על קפיצות ודרופים. בקרב נשים רכיבה טכנית ואתגרית יותר נפוצה בארה”ב לעומת הארץ. פה דרושה עוד עבודה גם ובעיקר מבחינה שיווקית כדי שנשים לא יחששו מרכיבה אתגרית, ולאחר מכן תהיה אפשרות ללמד יותר נשים להנות מרכיבה אתגרית.
אילו רכיבות השאירו עליך רושם מיוחד?
יער בן שמן היה הפתעה לטובה, למרות שהוא יעד נוח ומרכזי וכנראה בגלל זה פופולרי, הוא נותן מיקס טוב של זרימה וטכניקה. לרכיבות במדבר חזרתי פעמיים, ואפילו לאותו מקום באיזור סמר, אז אני מניחה שזה אומר הרבה לגבי מה הותיר עלי רושם משמעותי.
מה התוכניות בחזרה בארה”ב?
עונת המרוצים מתחילה בפברואר, שזה ממש עכשיו. החזרה תהיה לתכנית אימונים אינטנסיבית, ובמרץ התחרות הראשונה בנוואדה (15.3). טוב שרכבתי קצת מדבר כי זו תהיה הכנה לא רעה לסוג הקרקע שיש שם.
אני עובדת בשיתוף פעולה עם פארק Mountain Creek כדי לעשות עוד סדנאות לנשים בחוף המזרחי ולהכניס עוד נשים לספורט של הדאון היל ולעזור להם להתקדם מבחינה טכנית. בחוף המערבי כבר יש סצנה של סדנאות גדולות עם דגש טכני והעניין גדל שם מאוד, בחוף המזרחי יש פחות היצע, ונשים נוסעות לעתים עד לחוף המערבי כדי למצוא סדנה ראויה. השאיפה היא לייצר מקום בחוף המזרחי שיאפשר רמה גבוהה של סדנאות – כולל אירועים גדולים.
בקבוצה שלי יש 4 רוכבות ומנהל, מתכוונות להתחרות ברמה הגבוהה ביותר בארה”ב כשעל הכוונת הסצנה העולמית. אנחנו גם רוצות לבנות חממה לרוכבות צעירות שיש להן פוטנציאל תחרותי ולעזור להן להתפתח ולהשתפר.
לאור גיוס קהילת הרוכבים לביקור שלך- תודות מיוחדות?
בטח, יש המון! ישראל סטמקר “האינסטלטור” שהשתמש בקשריו עם סער על מנת לספק אופניים לשהותי בארץ, תודה לסער על אופני ה-Orange Five ולחנות בייק פלאנט על הטיפול והארגון. תודה מיוחדת גם לאמיר כספי (שלצערי לא נפגשנו) שהשאיל לי את אופני ה-Morewood האישיות שלו לרכיבות הדאון היל שעשיתי, לטל רוזוב על קידום סדנאות הדאון היל והסנדאות לנשים, שיתוף הפעולה והאירוח. אחרונים וחביבים כמובן, הרוכבים שפגשתי בשבילים ועשרות האנשים שגרמו לי להרגיש מאוד רצויה והפכו את השהות שלי פה לכיפית וגרמו לי להרגיש בבית על השבילים המקומיים.
וידאו מהביקור: