בין אוקטובר לאוגוסט האחרון, מקום עבודתי התקבע במרכז תל אביב, מעוז המחאה החברתית ליתר דיוק – שדרות רוטשילד. כתושב רעננה, היה לי ברור שאני מוכרח למצוא אלטרנטיבה לא רק לנסיעה, אלא גם לחניה היקרה במרכז תל אביב. עד לפני שנה או שנתיים, הבחירה הטבעית הייתה לרכוש זוג אופניים מתקפלים, לחנות בצפון העיר ולרכוב פנימה. אך ראו איזה פלא – גם בתל אביב קמה לה מערכת ציבורית להשכרת אופניים: תל אופן.
האופניים הירוקים הם כבר מראה נפוץ ברחבי העיר, וגם אני אימצתי אותם ככלי תחבורה של ממש, מחניון רדינג למרכז תל אביב וחזרה, מדי יום, או לפחות עד שחודשי הקיץ יגיעו. תל אביב היא עיר אידאלית לתחבורה באופניים, ברובה מישורים וגם מעט העליות שיש אינן רציניות מדי, אך האידיאל הוא תאורטי. על מנת לייצר חוויה טובה למערכת השכרת אופניים ציבורית, ישנם שלושה היבטים שחייבים להתממש בצורה טובה: האופניים, חווית השירות והתשתית העירונית.
[singlepic id=60 w=320 h=240 float=center]
לאחר שצברתי מעל 1,000 (כתשעה קילומטרים מדי יום) קילומטרים של רכיבה עירונית על אופני תל-אופן, החלטתי שאפשר להוציא לאור מבחן ארוך טווח, ובדיוק לשלושת הסעיפים שהזכרתי גם המבחן יתייחס. הפרק הראשון יתייחס לאופניים עצמם, כלי התחבורה. הפרק השני לשירות של החברה המפעילה, שכולל את הממשק מול תחנות ההשכרה, מצב התחזוקה והמענה של החברה. הפרק השלישי והאחרון יסקר את מצב התשתיות בעיר, שאינו קשור ישירות לחברת תל-אופן אך מהווה חלק בלתי נפרד מחווית השימוש במוצר שלהם. אז קדימה, לאופניים.
אופני עיר נדרשים לבצע משימה יחסית פשוטה. לשנע את הרוכב או הרוכבת מנקודה א’ לנקודה ב’ במקסימום נוחות ומינימום התעסקות. אופני עיר בדרך כלל כוללים מכלולים פשוטים יחסית על מנת לחסוך בטיפולים ותחזוקה, גאומטרית ישיבה זקופה ונוחה, צמיגים חלקים ואם אפשר גם סבל נוח לתיק או מצרכים שונים. לאופניים של תל אופן יש פונקציה נדרשת נוספת וייחודית להם, בסיום השימוש האופניים צריכים “לעגון” באחת מתחנות ההשכרה, ולכן יש להם גם מנגנון נעילה ייחודי.
על פניו, תל אופן עשו עבודה מצויינת בבחירת האופניים. לאופני העיר של תל אופן יש מראה ייחודי, כנראה גם כדי לנטרל את היכולת לגנוב זוגות ולהשתמש בהם. מבחינה פונקציונאלית יש לאופניים את כל מה שצריך – שלושה הילוכים פנימיים אמינים, שמאפשרים להתמודד עם שיפועי תל אביב בכבוד, בלמים נוחים לשימוש, פנס קדמי ואחורי, סבל וכנפיים נגד בוץ ואופניים. תל אופן פינקו גם בגריפים אגרונומיים, אם כי תכף נגיע אליהם.
[singlepic id=68 w=320 h=240 float=center]
ברכיבה, האופניים הכבדים מתגלגלים טוב באופן מפתיע, אפילו מצויין. ניתן להאיץ איתם בקלות יחסית בעזרת בחירת הילוך קל, ונוח מאוד לשמור מומנטום. הצמיגים מתגלגלים בקלות, הישיבה נוחה תודות למנגנון שחרור מהיר במוט בכסא, והכל עובד באמת יופי.
נקודות לשיפור מצאתי רק שתיים. הראשונה היא דווקא הגריפים הארגונומיים, אלו נוחים מאוד כשהם ממוקמים נכון על הכידון, אך בפועל הם מסתובבים במשך הזמן ולאחר חודשיים של שימוש בשירות תל אופן, אני מרבה להיתקל בגריפים שממוקמים לא נכון ויוצרים חווית רכיבה מענישה דווקא. לכשיגיע הזמן להחליף גריפים, הייתי נשאר דווקא עם דגם פשוט וסטנדרטי – זה יהיה נוח יותר לאורך זמן.
[singlepic id=65 w=320 h=240 float=center]
בחירת הסבל, פריט חיוני באופני עיר, תמוהה בעיני. הוא נראה טוב, בהחלט פריט מעוצב, שמזכיר ספויילר של מכונית ספורט או משהו בסגנון. בפועל על מנת לסחוב חפצים, סבל צריך להיות כמה שיותר פשוט – עדיף ארגז פלסטיק של “תנובה” כמו שיש על אופני קיבוץ לעומת הסבל הנוכחי. קשירת הציוד מחוייבת במציאות על מנת לא לאבד את מה שאתם נושאים, ורצועות הגומי אם עדיין נמצאות – לא נוחות לשימוש. הטיפ שלי לתל אופן: ארגז פשוט, עם דפנות גבוהות. הוא גם יאפשר לכם לשים פרסומות על האופניים לעסקים מקומיים, ולשפר את ההכנסות מהאופניים בצורה משמעותית, ובו זמנית לשפר את האופניים.
[singlepic id=66 w=320 h=240 float=center]
מנגנון הנעילה של האופניים חכם ויעיל, ומוצנע באופן מצויין כשאינו בשימוש. היכולת לנעול את האופניים לעמוד או לעצמם במקרה ועצרתם רק לרגע לאסוף משהו מהפיצוציה ברחוב היא תוספת מבורכת – לעצירות קצרות לא תמיד נרצה למצוא תחנת עגינה.
בשורה התחתונה, תל אופן העמידו אופני עיר מצויינים, נוחים ופרקטיים. למי שכמוני רוכב עם תיק גב, הסבל בכלל לא מפריע, וגם עניין הגריפים לא אסון. המכונה בהחלט מתאימה למשימה, וכאשר תרכבו על אופניים תקינים ומתוחזקים – סביר שתהיו מאוד מרוצים. ציון 4/5, אם לא היה את עניין הסבל והגריפים, היו מקבלים ציון מושלם.
בפרק הבא: חווית השירות של תל-אופן, תחנות ההשכרה, ממשק המשתמש, רמת התחזוקה ורמת השירות והמענה.
